אנהל'ה - צילום עם רגש ♡ אנה לביא ♡ צילומי הריון, ניובורן ילדים ומשפחה ♡ 054-2441094info@annale.co.il
סיפור ההנקה שלי

השמיים הם הגבול

בסיפור הלידה שלי הבטחתי שאתכוב על סיפור ההנקה
אבל לפני שאני מתחילה לספר על חווית ההנקה שלי חשוב לי להזכיר שזאת החוויה האישית שלי.
כמו בכל דבר גם כאן זה משתנה מאמא לאמא ומתינוק לתינוק
אין לי רצון או כוונה לבוא בטענה/תלונה לאף גורם או מישהו באופן אישי. 
אני רק משתפת את החוויה האישית שלי.

לפני הכל אתחיל בתודה ענקית לשתי אבני דרך שהיו לצידי, שתי נשים
חברות טובות ומדהימות שלי, המודל לחיקוי, הכתף, הגב והאוזן שהיו שם בשבילי 
לכל שאלה, בכל זמן, בליווי ותמיכה שאין כמותה.
מיטל זיסו-שוורץ – שהפכה להיות הדולה שלי, הגורו שלי. 
וענבר שטרנברג – מטפלת ברפואה סינית.
תודה על ייעוץ ותמיכה בין אם זה עם תשובות רפואיות לתשובות מתוך הניסיון האישי
אין ספק שהייתן עבורי האור בקצה המנהרה בימים חשוכים.

הנקה.. איזו סיטואציה נפלאה, כמה אהבה וחיבור יש לאמא ולתינוק ברגעים האלה שהוא יונק
כמה סיפוק יש לאמא שהיא מזינה את התינוק שלה בעצמה, ממנה, 
המשכיות הזאת מהבטן, הרגעים הכי טבעיים בעולם. 

תמיד ידעתי שאני רוצה להניק, מעבר ליתרונות הבריאותיים של האם והתינוק
תמיד הדהים אותי הקשר הזה שנוצר בין תינוק יונק ולאם
תמיד כשהייתי רואה אמהות וחברות מניקות זה היה נראה כל כך פשוט וקל.. 
חולצת שד, התינוק פותח פה ואוכל.. 
מממ… רק שאצלנו זה היה קצת יותר מורכב.

כמה ימים לפניי הלידה דיברנו, ניר ואני בשיחות הסקרניות האלה של "איך הוא יראה ולמי הוא יהיה דומה"
עלה גם העיניין שזה יהיה קטע מצחיק אם פיצקולי יוולד עם לשון קשורה (לשון מחוברת)
לשון קשורה זה בעצם שהחלק התחתון של הלשון מחוברת אל תחתית הפה.
רצה הגורל והגנים כנראה חזקים יותר מהכל, ובאמת פיצקולי נולד וקיבל לשון כמו של אבא שלו – לשון קשורה.
מהרגע הראשון שהעבירו את פיצקולי אל ניר בחדר לידה זה מה שניר ראה, את הלשון הקשורה
בהתחלה זה היה נראה לי מאוד חמוד אבל עם זאת גם מאוד מוזר 
כי תמיד רק שמעתי על זה ולא באמת ראיתי.
פתאום לראות את הלשון הקטנה של פיצקולי שלי עם החיבור הזה זה היה לי מאוד חמוד.
רק לא ידעתי כמה שהחמידות הזאת תקשה עלינו בהנקה.

ידענו מראש שאנחנו לא מחכים לגיל מאוחר לבצע את הניתוק 
וברגע הראשון שאפשר אנחנו מנתקים לו. 
למה? 
לפני ההנקה כדיי למנוע בעיות של דיקציה בדיבור
או בעיות שיניים בעתיד
וכמובן בהנקה
שלא תבינו לא נכון 
אפשר לחיות עם זה, זה לא כזה נורא
ניר ביצע את ניתוק הלשון בגיל 18 בניתוח 
אני מכירה המון אנשים עם לשון קשורה
אבל לא רצינו שהוא יסבול מזה ויעבור את מה שניר עבר.

כבר בחדר התאוששות ניסיתי להניק וספק אם הצלחתי 
הייתי מותשת אחרי הלידה ולא ייחסתי לזה כל כך חשיבות
גם לא הרגשתי גודש שחייב אותי להניק ״עכשיו״
בגלל החולשה שהיית לי ניסיתי שוב להניק רק ביום שבת בצהריים 
לא ידעתי אם הוא אכל או לא, וגם אם כן אולי כמה שלוקים שיכולים להספיק לתינוק שרק נולד
כשאלתי בתינוקיה אמרו לי ״אם הוא רגוע וישן סימן שהוא שבע״ 
ואני בתוך תוכי אומרת לעצמי יש! אנחנו שם, הצלחנו
הרי אני ופיצקולי שלי מסוגלים להכל ביחד.. 

לאמא טריה שאפילו ההגדרה אמא נשמעת מוזר 
זה היה נראה לי נכון מאוד.. הוא אוכל, רגוע, הוא נרדם. 
כי זה הרי פשוט להניק
חולצת שד התינוק פותח את הפה ואוכל
לא? לא!!!
בכל זאת, זה הילד הראשון שלי, אני לא מכירה את ההרגשה של יניקה
לא יודעת איך זה אמור להיות, אני מחזיקה אותו נכון? 
הידיים שלי נמצאות בצורה הטובה? 
הראש בסדר? 
הכיוון של הפה? 
מה ההבדל בין יניקה למציצה כמו מוצץ?
עבר הזמן והמשמרות התחלפו והתשובה שקיבלתי לא נראתה לי הגיונית
בין האורחים שביקרו לשעות מנוחה ביקשתי עזרה
הפעם מאחות אחרת, שתבוא תראה אם הוא באמת יונק 
היא הסתכלה עלינו ואמרה לי ״הוא עם לשון קשורה, תנסי לשאוב ולתת לו חלב שאוב 
עד שתבצעו את הניתוק, בגלל הלשון הוא יכול לפצוע אותך״ 

נכנסו לחדר הנקה, האחות הדריכה אותי איך לשאוב, אומרת זמנים ויוצאת
גם הפעם התגובה הזאת לא היית לטעמי, אבל שוב, אני אחרי לידה, מותשת
אין לי כוח להתמודד, אין גודש בחזה אז המשכתי עם ההמלצה שלה
ישבתי בחדר הנקה מנסה לשאוב, להתרגל להרגשה, לצערי דרך מכונה
ישבתי שם עם חברה שלי שילדה יום לפניי, כמו בדייט ומתפללות שיצא משהו.

אני זוכרת עד היום את הרגעים מורטי עצבים האלה
מתפללת ומייחלת לטיפה אחת, טיפה אחת שתצא
שאני אדע שיש לי חלב.
לצערי כל הניסיונות בבית החולים לשאיבה כשלו.

אתן בטח יכולות לדמיין את ההרגשה האיומה הזאת  
לשמוע בנות אחרות מצליחות לשאוב ולך לא יוצא כלום
או אחרות במחלקה כבר מניקות בצורה הכי טבעית בעולם ואת עדיין לא שם.

תיסכל אותי, פשוט תיסכול אותי המצב, 
במיוחד כי זה נראה לי הדבר הכי טבעי בעולם 
ודווקא אותו אני לא מצליחה.

ממש לא היה לי כוח להתמודד, אז האכלנו אותו לבינתיים בתחליף חלב
קיבלנו בקבוקים מהמחלקה שהספיקו לנו ליום הראשון בבית.
כשהשתחררנו הבייתה ביום ראשון, רק בערב ניסיתי לשאוב שוב 
הייתי כבר עם גודש היסטרי בחזה, הביאו לי משאבה מיד שרה
חיברנו את כל החלקים, וכשבאתי לשאוב המשאבה כאילו לא ביצעה את הפעולה של היניקה.

נסעתי אל מיטל שלמזלי גרה שניה ממני ולקחתי ממנה את המשאבה שלה 
אותו סוג של משאבה, ושוב, המשאבה כאילו לא עושה את הפעולה של היניקה
טלפון למיטל והיא מתייצבת אצלי, מחברת את כל החלקים מחדש 
(מסתבר שפספסתי חלק קטן אחד שמנע את תפקוד המשאבה).

אנחנו יושבות בחדר
אני מנסה לשאוב
אני לא זוכרת כמה זמן ישבנו אבל זה הרגיש נראה כמו נצח 
אבל בסופו של דבר היא הגיעה!! 
הינה הטיפה הראשונה שלי, ואחריה עוד אחת ועוד אחת.

אני לא אשכח את האושר שהיה למיטל בעיניים שהיא ראתה אותה
נשמע מצחיק אבל באמת שאין לתאר את האושר הזה במילים.
ואני, מצאתי את עצמי כל כך מותשת ולא מאמינה כבר שזה לא ריגש אותי כל כך.

זה כאב, מאוד כאב, מאוחר יותר בערב הייתי עם צמרמורות ועלה לי החום 
הכאב הזה, הכאב הבלתי נסבל מהגודש שנהיה לי, כאב לי אפילו להרים את היד
ומה לא עשיתי כדיי שהגודש ישתחרר
אז באמת, אחרי ייעוץ והנחיה של ענבר נכנסתי להתקלח ועשיתי קצת עיסוי והגודש ירד קצת.

הלילה הראשון עבר מצוין, כי פיצו עוד אכל תחליף חלב 
בימים שלאחר מכן העסק נהיה קצת יותר מורכב
בילבלה אותי "ההנחיה" שקיבלתי בבית חולים
אחת אמרה שהוא יונק
שניה אמרה לא להניק שלא יפצע אותי
ואני בשלי, התינוק צריך לינוק.

בגיל חמישה ימים ביצענו לו את ניתוק הלשון בבית חולים
ובאמת הוא הצליח להתחבר בדרך לא דרך- לא היה לי ביטחון לדעת אם זה בסדר וכמה הוא אוכל
כי זה הרי מה שתמיד אומרים לנו בהנקה
"את לא יודעת כמה הוא אוכל"
בנינו, מה זה משנה לי כמה הוא אוכל, הגרמים האלה זה רק מספר
שיאכל כמה שהוא צריך וכשהוא ישבע שיפסיק בעצמו. 

הייתי על הקו של האכלת תחליף או חלב שאוב
הייתי על סף ייאוש, הייתי מותשת
עד שהייתי מסיימת להאכיל אותו צריכה הייתי צריכה שוב לשאוב
עד שיצא חלב, עד שסיימתי הגיע שוב הזמן שלו לאכול
אני עייפה, בנפילות מצב רוח של אחרי לידה
ובנוסף לא הספקתי לנוח בכלל ושלא נדבר על לישון

״כשהוא ישן, תישני גם את״
כן, בטח, בין שאיבה או בין האוכל שלו.. 
חלפו הימים, הייתי מותשת לגמרי. 

הידהד לי בראש המשפט של האחות ההיא בבית חולים
"הוא אוכל, הוא רגוע הוא נרדם"
אבל בתאכלס אני לא יודעת אם הוא אכל

היו לילות שהוא צרח מבכי וחשבנו שזה גזים, (השתחררנו מבית חולים מסתבר עם גזים) 
אבל לא רק, כי מסתבר בדיעבד שהוא היה רעב ובכה עד שנרדם

הייתי על סף שבירה
הרגשתי כבר שזה לא פייר כלפיו
כי הוא לא צריך אמא ממורמרת
וניר לא צריך אישה בדיכאון
ובטח שבטח אני לא צריכה את זה לעצמי.
תינוקות גדלים גם על תחליפים וזה בסדר.

אבל אנה כמו שאנה יודעת, נחושה בדעתי
שהבן שלי לא יאכל תחליף
מבחינתי תחליף יהיה רק אחרי שאני אדע שניסיתי לעשות הכל
אבל באמת הכל

היה ערב אחד שכבר ממש שבר את כולנו
פיצקולי היה מחובר אליי במשך שעה, שעה שלמה(!)
שהייתי בטוחה שהוא יונק
כשסיים התנתק לבד, אבל מהרגע שהוא התנתק הוא המשיך לצרוח מבכי
כבר לא ידענו אם זה גזים או רעב
עד שניר התעקש שניתן לו תחליף חלב
הרגשתי שהשמיים נופלים עליי 
התיסכול הזה שהוא כביכול אוכל אבל נשאר רעב
הרגשה איומה שהרעבתי אותו
הוא מספיק נולד פיצפון

מבחינתי זה הכי ברור לי שהבן שלי יונק
הוא ממש לא יאכל תחליפים
בזמן שאמא שלי הכינה לו את האוכל וניר האכיל 
מצאתי את עצמי מיואשת
מתוסכלת
בוכה
עצובה
ממש חסרת אונים
כואבת גם פיזית וגם נפשית
כאב פיזי במצב שנהיית לי פיטריה כי הוא לא ינק כמו שצריך, כי לא אחזתי אותו כמו שצריך
הזמן שהוא כביכול ינק פצע אותי לכאב שכל פעם שטיפה עם מים או כל מגע אחר 
כאבו לי ברמה של בכי והתכווצויות מטורפות
כל חיבור שלו אליי היה סבל נוראי
היו פעמים ששאבתי דם 
מלחיץ
אבל לא הרמתי ידיים

כאב פסיכי, כאב נפשי, כאב מטורף ברמות אחרות 
כאילו לא מספיקים לי ההורמונים הארורים האלה שאחרי הלידה 
להפיל לי את המצב רוח ואת הביטחון העצמי 
זה מה שאני צריכה עכשיו – להסתבך עם ההנקה, הדבר שהכי ברור לי בעולם.

ההתמודדות שלי עם נפילות ומכשולים באה גם כאן לידי ביטוי בצורה הכי טבעית עבורי
בזמן כאב וכישלון אני אעשה הכל כדיי להתרומם למעלה, לא שוקעת בכאב, למרות שכאב (!!!!)

חיפשתי יועצת הנקה וכבר באותו ערב מצאתי את עצמי יוצרת קשר עם ליליה קוגן – יועצת הנקה מוסמכת ואחות במקצועה
אל ליליה הגעתי דרך קופת החולים (שאגב יש לה הסדר עם כל הקופות)
תאמנו יום ושעה ועד המפגש איתה המשכתי לשאוב 
פיצקולי אכל בינתיים חלב שאוב בעיקר ופחות מתחליף
עד המפגש איתה פחות הנקתי פיזית אלא יותר דאגתי לבקבוקים של חלב שאוב כי כאב לי מאוד.

כבר באותו שבוע לילה הגיעה להיפגש איתי בבית של אמא
אני לא אשכח את הרגע שפתחתי לה את הדלת
הרגשתי שהגיעה המצילה שלי, הקרן אור שלי הגיעה.

ליליה ישבה איתנו, איתי עם אמא ועם פיצקולי (אפילו בוטן הצטרפה)
שקלה את פיצקולי
שאלה שאלות
ענתה לנו על שאלות בסבלנות

התחלנו לתרגל הנקה אמיתית כמה שאפשר 
כי מסתבר שלפיצקולי הלשון נדבקה שוב 
ונאלצנו לבצע לו שוב את ההתרה
 
בהמלצתה של ליליה הגענו אל ד״ר מיכל מונסבוסקי 
ד"ר מיכל מומחית ברפואת משפחה, מלווה משפחות צעירות ומבצעת התרת לשון קשורה.
מה שהביא אותנו בגיל שלושה שבועות לבצע התרה נוספת

ד"ר מיכל כמו מלאך נוסף שהגן עליי בדרך הדריכה אותי שוב בשלבי ההנקה
פנס נוסף שהאיר לי את הדרך לרגע המיוחל
ביצעה לפיצקולי שלי את ההתרה בפעם השנייה ומיד אחר-כך חיברה אותו אליי

ושוב הבכי קורע לב הזה שלו כשמבצעים לו את ההתרה
הרי כבר היינו שם, זה כואב לו פיזית ולי נפשית
מזל שניר החזיק אותו ולינוי חיבקה אותי.
נראה לי שכמה שכאב לו החיתוך ככה כאב לי החיבור המחודש אליי. 

ד"ר מיכל ישבה בסבלנות והדגימה לי
הסבירה ואפילו נתנה לנו תרגילים לשיעורי בית שהלשון לא תידבק שוב
תאמנו שנגיע לביקורת שבוע לאחר מכן.

לבנתיים נפגשתי שוב עם ליליה, שוב ליליה הגיעה אליי עם משקל
שקלנו אותו וסופסוף הוא התחיל לעלות במשקל
התחלתי קצת להניק רק שכאב לי מאוד (פיזית) 
הכאב הקשה לי את כל החוויה.

כשהגענו שוב אל ד"ר מיכל היא איבחנה שיש לי פיטריה אז היא רקחה לי משחה לטיפול.
אגב בביקורת אצלה היא ביצעה לפיצקולי שלי שוב ניתוקון קטנטן
ראתה שוב איך שהוא יונק ושלחה אותנו לדרכנו.

הקפדתי למרוח מהמשחה כמו שאמרה ולבצע את התרגילים בלשון

רק אחרי חודש, מהיום שהראל-גור שלי נולד 
התחלתי להניק אותו בצורה מלאה 
באחיזה נכונה
בלי לשון קשורה והינה פיצקולי שלי היום יונק ורק יונק
הנקה מלאה באהבה גדולה
תודה לאל עולה יפה במשקל
שמח וחייכן.

היום אני יודעת שכל כאב שעברתי 
וכל סבל שסבלתי 
היה שווה להגיע לימים האלה 
אני נהינית מההנקה והוא נהנה באותו מצב.
מחייך בזמן שהוא אוכל
שבע וגדל
ההנקה לא כואבת והכל בסדר.

הרגעים האלה של להניק ולראות איך שהוא רגוע
נרדם כי הוא שבע באמת
מחייך
מנהל איתי שיחות תוך כדיי
יוצר איתי קשר מדהים 
שווה לי הכל! 
הכל! 

ההנקה עבורי היא אמצעי הגנה לגור הקטן שלי 
בזכותה אני מרגישה בטוחה ויודעת שעם פיצקולי שלי אפשר לכבוש את העולם :))
ועם הכל, סליחה ילד שלי אם גרמתי לך קצת סבל
תודה אהוב קטן שלי שאיפשרת לי ונלחמת בדיוק כמוני 
כדי שנגיע להיות בדיוק איפה שאנחנו נמצאים היום
מלך העולם של אמא :))

Call Now Button
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן